<h1>תלמיד הרשב"א — כלאים</h1>
<h2>דף פד:</h2>
וכמה שיעור הרחקת הדברים האסורין לזרען. שנינו בפרק שני של כלאים (מ"י) תבואה בתבואה בית רובע, ירק בירק ששה טפחים, תבואה בירק וירק בתבואה בית רובע. ותנן נמי בפרק שלישי (מ"ז) דלעת בירק כירק ובתבואה נותנין לה בית רובע, כלומר אם בא ליטע דלעת בתבואה צריך להרחיק בית רובע והן עשר אמות ומחצה. וגרסינן בירושלמי (כלאים פ"ב ה"ח) בהא דתנן תבואה בתבואה בית רובע ובלבד שלא תהא חבושה מארבע רוחותיה, כלומר שלא יהו חטים מקיפין השעורים מארבע רוחות דהתם לא מהניא הרחקה עד שיהא פתוח מרוח אחת. וא"ת והיכי קתני ירק בירק ששה טפחים והא תנן בפרק [אמר] רבי עקיבא (שבת פ"ד ע"ב) בערוגה שהיא ששה על ששה טפחים שזורעין בתוכה חמישה זרעונין. י"ל הני מילי בשדה גדול שיש בו ירק (ירק) הרבה, אבל התם דאין זורע מכל מין אלא מעט לא חיישינן לה [ו]תנן נמי (כלאים פ"ב מ"ו) עשר עשר מכל מין ב"ה אומרים מלא העול השרוני והוא כג' טפחים, ותנן נמי (כלאים פ"ג מ"ד) ומייתי לה במס' שבת (פ"ה ע"ב) הנוטע שתי שורות של קשואין שתי שורות של דלועין שתי שורות של פול המצרי מותר, ואילו שורה אחת מכל אחד אסור דמיחזי ככלאים טפי. דאלמא הכל לפי שיעור כל מין ומין, וכולה פרקין דפרק שני דכלאים הכי מוכח. אבל בפרק אמר רבי עקיבא (שבת פ"ה ע"ב) מייתי ברייתא דקתני עבודת ירק בירק אחר ששה טפחים ורואין אותו כטבלא המרובעת, ופירש"י ז"ל ששה טפחים כלומר דבששה טפחים זורעין חמישה זרעונין והכי מוכחא שמעתתא התם. והיה נראה לכאורה דמתני' דידן דכלאים דקתני ירק בירק ששה טפחים הכי מיפרשא. אבל אין הדבר כן דמתני' לחוד וברייתא לחוד אע"ג דחד לישנא נינהו. והא דמשמע לן התם בגמ' פירושה דההיא ברייתא כדמפרשה רש"י ז"ל משום דקתני בה ורואין אותה כטבלא מרובעת דאלמא לענין לזרוע באותן ששה טפחים הוא, דאי בהרחקה שבין שדה לשדה מיירי לא אתי שפיר למיתני ההוא לישנא, וראיתי לרבינו שמשון ז"ל שנראה שמפרש כדברינו בראש פרק שלישי של כלאים וסומך דבריו מן הירושלמי.
